בתכנית למניעת סכרת שהופעלה בארה"ב נמצא כי התערבות אינטנסיבית באורח החיים אשר כוללת חינוך לתזונה נכונה לפעילות גופנית, ולשינוי הרגלים יכול למנוע או לעכב את התפתחותה של סכרת מסוג 2 במבוגרים. ממצאים דומים נמצאו גם אצל משתתפים שנטלו מטפורמין – תרופה המפחיתה את רמת הסוכר בדם. בשתי קבוצות המחקר התפתחות הסוכרת נמנעה או לפחות עוכבה.

על מנת לבחון את השפעת התכנית לטווח ארוך, לאחר סיום ההתערבות עצמה החוקרים עקבו אחר המטופלים במשך 10 שנים. במהלך תקופה זו לכל המטופלים הוצע טיפול קבוצתי לשינוי אורח החיים. בתחילה, הציעו לכולם מפגש אחת לשלושה חודשים. לקבוצת המטופלים שעברה חינוך לתזונה נכונה ולפעילות גופנית בשלב התכנית עצמה, הוצעו בנוסף לכך עוד ארבעה מפגשים קבוצתיים בשנה. קבוצת הטיפול התרופתי מהתכנית המקורית המשיכה לקבל מטפורמין. כמו בתכנית המקורית שבה השתתפו הנבדקים, המטרה הייתה לבדוק האם יפתחו סכרת.

בתכנית המקורית, מקרי הסכרת הופחתו ב 58% בקבוצת ההתערבות באורח החיים  וב 31% בקבוצת הטיפול התרופתי (בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול דמי, פלסבו). בתקופת המעקב, שיעורי הסכרת לא היו שונים באופן משמעותי בין הקבוצות. שיעורי המחלה היו יציבים בקבוצה שקיבלה התערבות באורח החיים. בקבוצת הטיפול התרופתי, כמו גם בקבוצת הפלסבו הם אף המשיכו לרדת, כלומר, בקבוצות אלו, ככל שעבר הזמן מאז תום התכנית, השפעתה החיובית הלכה וגברה במקום שתשאר יציבה או תלך ותדעך!  תופעה זו מרמזת על כך שאם מוסיפים לטיפול התרופתי שינוי מתון באורח החיים, אנו עשויים להגביר את האפקט של התרופה.

המחקר הנוכחי מעריך כי אורח חיים בריא יכול לעכב את הופעת הסכרת ב 4 שנים ואילו טיפול תרופתי יכול לעכבה בכשנתיים. המחקר, שעקב אחר הנבדקים במשך עשר שנים, מראה כי הן טיפול תרופתי והן שינוי באורח החיים יכולים לעכב או למנוע את הופעת הסכרת.

בין אם תוצאות המחקר הנוכחי נובעות מההתערבות האינטנסיבית המוקדמת באורח החיים (בתקופת התכנית המקורית עצמה) ובין אם מהוספת התערבות לשינוי אורח החיים לכל הקבוצות לאחר תום תקופת התכנית, אין ספק שמטופלים שיכולים לבצע שינוי חיובי באורח חייהם צריכים לעשות זאת, שכן הם עשויים להפיק מכך תועלת משמעותית לבריאותם.